שירים על יצחק שדה

השיר נכתב במסגרת "הטור השביעי" בעיתון דבר בשנת 1948, לאחר הטבח בלוד. בשיר מתואר נער צעיר וחמוש אשר יורה לשוא, אולי מתוך שעשוע, באיש זקן, כמטפורה לפשעי מלחמה ומעשים בלתי מוסריים שהתרחשו במלחמת העצמאות. השיר קורא לאומה הצעירה לספר גם על זאת, ולא רק על רגעי הפאר והתהילה. דוד בן גוריון הורה לחלק את השיר לחיילים ומפקדים, כצו מוסרי לדורות.

על זאת−
מילים: נתן אלתרמן / לחן, עיבוד וביצוע: תמר אייזנמן

חָצָה עֲלֵי גִ'יפּ אֶת הָעִיר הַכְּבוּשָׁה,
נַעַר עַז וְחָמוּשׁ… נַעֵר-כְּפִיר.
וּבָרְחוֹב הַמֻּדְבָּר
אִישׁ זָקֵן וְאִשָּׁה
נִלְחֲצוּ מִפָּנָיו אֶל הַקִּיר.

וְהַנַּעַר חִיֵּך בְּשִׁנַּיִם-חָלָב:
"אֲנַסֶּה הַמִּקְלָע"… וְנִסָּה.
רַק הֵלִיט הַזָּקֵן אֶת פָּנָיו בְּיָדָיו…
וְדָמוֹ אֶת הַכֹּתֶל כִּסָּה.

זֶה צִלּוּם מִקְּרָבוֹת-הַחֵרוּת, יַקִּירִים.
יֵשׁ עַזִּים עוֹד יוֹתֵר. אֵין זֶה סוֹד.
מִלְחַמְתֵּנוּ תוֹבַעַת בִּטּוּי וְשִׁירִים…
טוֹב! יוּשַׁר לָהּ, אִם-כֵּן, גַּם עַל זֹאת!

כִּי חוֹגְרֵי כְלֵי לוֹחֵם, וַאֲנַחְנוּ אִתָּם,
מִי בְּפֹעַל
וּמִי בִטְפִיחַת הַסְכָּמָה,
נִדְחָקִים, בְּמִלְמוּל שֶׁל "הֶכְרַח" וְ"נָקָם",
לִתְחוּמָם שֶׁל פּוֹשְׁעֵי מִלְחָמָה.


עוד אודות השיר

מייסד חטיבה 8 והמח״ט הראשון שלה

לפני שנים רבות עלה מוסיקה איש צעיר, בריא ומגודל.
רבע ביצת חב צבתו עד כנפשי עבד היה חבר בגזע העבדה.
חבר בגזע העבדה והוא היה לאחד.

היה הוא ספרטאי, חזק, אמיץ, שרירי, כשברים בפשיו יצא עשן.
אהב טלפז, אהב כרים וגם אהב שרים, אהב אישה ועוד אישה ועוד אישה.
חבר בגזע העבדה והוא היה לאחד.

כשנאחז הוא בעמק ברים, הלך הראש לגבוג.
נאחז בשטן של מי שברי גבורות, הלך מסנקה אל סכנה.
חבר בגזע העבדה והוא היה לאחד.

לאור היום ובמשך חום צורים, מן המדבר ועד הים.
ואחריו הלכו פרורים צעירים, שכאב הוא הזקן כי הוא היה…
חבר בגזע העבדה והוא היה לאחד.

והם נשאו עיניו אליו, הם נשאו עיניו רבים רבים.
והוא ישב בסנקה למולדות, אשר היתה לראש האוהבים.
חבר בגזע העבדה והוא היה לאחד.

רכבו על ג'יפ קליל שדירב בסערה, שועט בדרך עוגה אל ח'יפה.
אחריו מהריהם הונק עם בחורים, וכבר זקן עלה ומפחיף.

חבר בגזע העבדה והוא היה לאחד.

הם היו כיונים בחום השעות, אך הוא חי ביטו ליד הים.
ובעוצות זעמם אין תודדות, אבל במרה כי הוא לעולם.
חבר בגזע העבדה והוא היה לאחד.